מאלול ועד יום הכיפורים, שאלות של גורל ושל דין עומדות במרכז השנה היהודית. סקירה קצרה של המקורות והמנהגים — לקריאה ולמחשבה.
חודש אלול פותח את עונת הימים הנוראים. בקהילות רבות נוהגים לתקוע בו בשופר ולומר בו סליחות. רבים מכירים את הרמז שבשם החודש: ראשי התיבות של "אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו, ג) יוצרים את המילה "אלול". זהו חודש של הסתכלות פנימה — על השנה שעברה ועל מה שאנחנו מבקשים לשנה הבאה.
אין פלא שבתקופה הזו אנשים חושבים יותר על "גורל": מה צפוי לנו, מה בידינו לשנות, ומה איננו יודעים. דווקא משום כך כדאי לזכור את מה שהמסורת מדגישה: העיקר בימים האלה הוא תשובה, תפילה וצדקה — לא ניסיון לדעת מראש את העתיד.
בתפילת "ונתנה תוקף", הנאמרת בראש השנה וביום הכיפורים, מופיעות המילים המוכרות: "בראש השנה ייכתבון, וביום צום כיפור ייחתמון… מי יחיה ומי ימות". אבל הפיוט אינו עוצר בגזירה. הוא ממשיך ואומר: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". במילים אחרות — הגורל, לפי התפיסה הזו, אינו כתוב באבן. יש לאדם מה לעשות.
מנהג נפוץ בליל ראש השנה הוא אכילת "סימנים": תפוח בדבש לשנה מתוקה, רימון "שנרבה זכויות כרימון", ראש דג "שנהיה לראש ולא לזנב", ועוד — כל קהילה ומנהגיה. המנהג מבוסס על האמירה התלמודית "סימנא מילתא היא", שלסימן טוב יש משמעות. הסימנים אינם ניבוי: הם תפילה בדרך של מאכל, משאלה שמבטאים בפה ובשולחן.
הגורל המפורסם ביותר בלוח השנה היהודי הוא גורל שני השעירים בעבודת יום הכיפורים במקדש. בתורה נאמר: "ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" (ויקרא טז, ח). המשנה במסכת יומא מתארת את הכהן הגדול "טורף בקלפי" — טורף בכלי — ומעלה שני גורלות, ומספרת גם שבן גמלא עשה את הגורלות של זהב.
שני השעירים נבחרו כך שיהיו שווים זה לזה, והגורל הוא שהכריע איזה מהם יוקרב לה' ואיזה יישלח לעזאזל. גם כאן הגורל הוא כלי של הכרעה — לא של ניבוי. את סדר העבודה הזה מזכירים עד היום בתפילת מוסף של יום הכיפורים, בפיוטי "סדר העבודה".
על הגורל בתנ"ך בכלל ועל ספרי הגורלות העממיים אפשר לקרוא בעמוד מה זה גורלות. ומי שמתעניין בגורל במועד אחר — בחג הפורים, ששמו נגזר מן הגורל עצמו — מוזמן לעמוד פור הוא הגורל. לשאלה אם ובאיזה אופן מותר לשאול בגורל, ריכזנו סקירה בעמוד האם מותר לשאול בגורל.
"סוד הגורלות" מציג ארבעה ספרי גורלות עממיים — אחיתופל הגילני ונוסחו החדש, גורל המסעות וגורל אמת — כחומר תרבותי ומעניין. בתקופה של חשבון נפש, יש מי שקורא את התשובות כמו שקוראים שיר או פתגם: הזמנה למחשבה, לא תחזית. ברוח הזו בלבד אנחנו מציעים אותם.
לשם הנאה בלבד. התשובות הן טקסטים מסורתיים המוצגים כחומר תרבותי. הן אינן חיזוי, אינן עצה ואינן תחליף לייעוץ מקצועי מכל סוג — אל תקבלו החלטות על סמך הגורל.
לעיון בספרי הגורלות — השאלה הראשונה חינםבעבודת יום הכיפורים במקדש הטיל הכהן הגדול גורלות על שני שעירים — אחד לה' ואחד לעזאזל (ויקרא טז, ח). המשנה במסכת יומא מתארת את התהליך.
אלה מילים מתפילת "ונתנה תוקף". הפיוט ממשיך ואומר ש"תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה" — כלומר, הגורל אינו סופי.
המנהג מבוסס על האמירה התלמודית "סימנא מילתא היא". הסימנים הם מעין תפילה ומשאלה לשנה טובה, ולא ניבוי.
ראשי התיבות של הפסוק "אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו, ג) יוצרים את המילה אלול — רמז מוכר לאופיו של החודש.
לא. האתר מציג טקסטים מסורתיים להנאה ולעניין תרבותי בלבד, ואינו טוען שהם מנבאים את העתיד.